“בלוי” של לווד גיורגי מה-UK הוא מערכת קולית אפלה ומעוותת
הרצועה החדשה של לווד גיורגי בלוי היא משנה צורה מרושע — שיר שזוחל מתחת לעורך לפני שאתה אפילו יודע שהוא שם. עם מילים שצובעות תמונה סוריאליסטית של חתרנות וריקבון, בלוי מסובב את התסריט על פגיעות וכוח. מה שמתחיל כמנון קריפטי ("מצוקה היא תחפושתי / בכה בשפת האם") משתנה במהירות למשהו הרבה יותר מסוכן.
הפזמון - "בשר טרי / כל כך מתוק / בואו נאכל" - מצליח כמו שהוא מבהיל, שיר גרוטסקי שפולס עם סוג של שמחה גרוטסקית. האם זהו מטאפורה לצריכה חברתית, מלחמה פסיכולוגית, או רק חיה בתוך המתנה לתקיפה, בלוי אינו מאכיל את המאזין. במקום זאת, הוא מעז להם ללעוס.
לווד גיורגי מערפל את הקווים בין טורף לטרף, בין אויב למושיע. התקדמות השיר היא איטית אך עזה, עם אווירה סונית שמרגישה הן נפוחה והן ריקה, תוכן וחולה—משקפת באופן מושלם את הנושאים של חדירה וריקבון. בלוי היא פחות קריאה לעזרה ויותר נביחת אזהרה מהצללים.
בעולם מלא ברעש, בלוי הוא המפלצת השקטה המחכה מאחורי הווילון. תחשוב שאתה שמעת זאת לפני כן - עד שזה מאוחר מדי.
לווד גיורגי, ילדו של אריק הייז, ניק בקסטר וסם סמית', נטע זרעים ב-2010 כאשר השלישייה פנתה עורף למוזיקה המיינסטרימית בעקבות יצירתיות גולמית ולא מסוננת. עם שלושה אקורדים ושורת פזמון בודדת, הם יצרו את שירם הראשון, ‘בוטטלי,’ בתוך 20 דקות—רגע שקבע את הטון לאתוס המוזיקלי הבלתי מתנצל שלהם.
צלילם התפתח במהירות לתערובת גסה ופראית של כאוס ומלודיה, תופסת את האפתיה החופשית של חייהם הסטודנטיאליים. האלבום הראשון, גס-קצוות אך עשיר באותנטיות, גוף את רוחם המורד. המילים שלהם, חלקן סרקסטיות וחלקן פואטיות, השתקפו נעורים שבילו בדחיקת גבולות ובהנאה מנטישה פזרנית.
לווד גיורגי הכניסו את עצמם ואת הציוד שלהם לפיז'ו 206 שהושאל, הביאו את סוגם של כאוס מוסקל לסצנת המוזיקה של מנצ'סטר. מקומות כמו גולליוירס, דרי באר, ניגהט אנד דאי, ו-באקירס ואולט היו עדים להופעות הדלקת שלהם—שירים מקוריים מורכבים עם גרסאות פאנק של קלאסיקות כמו 'תיסי בווצ ארי מאדי פור ואלקינ' ו-'היט תי רואד ג׳אקק.'
במרכז הכל, אריק הייז הוביל את המתקפה כמפיק, תוך תפיסת צליל הגראנג' התת-קרקעי של הלהקה באולפן הביתי שלו. עכשיו, עשור לאחר מכן, השלישייה התאחדה מחדש, כל אחד חמוש בהסדר הקלטות משלו, כדי להחיות את האנרגיה הפראית של ימיהם המוקדמים. עם EP חדש, סיקס טיית, בעבודה, לווד גיורגי מעריך את תחילתו הגסה לתוך קאמבק מנצח, מוכיח כי צלילם הגס והבלתי מתנצל הוא חזק כפי שהיה תמיד.
לווד גיורגי הם:
יריק האייס - שירה / גיטרה
סאמ סמית - באס
ניקק באקסטיר - תופים
