יאמונ פוגארטי משחרר LP חדש בשם 'י'מ אנ אנימאל נוו'. יוצא היום על ורפיהאנ קיוסק ריקורדס

ה־LP החדש של יאמונ פוגארטי שכותרתו "י'מ אנ אנימאל נוו" יוצא היום. אוסף השירים הנפלא הזה כולל תופים של ריאנ ג׳יוילל ובאס־קלרינט של ג׳יפפ טוביאס מתוך סונואטחירס. הוא הורכב באהבה על ידי חריס סחלארב מ־פסיחיק טימפלי. באלבום גם יש הרמוניות קוליות של וילל סטראטטונ ו־האננאה פראנקיס ותוספות בס נוספות של נורא פרידיי. הייתה לי הזכות לראות את יאמונ מבצע חלק משירים אלה בהופעה חיה בחודש שעבר, והאלבום מצליח להפוך לפסקול של ימיי מאז. התיאור של אנדי שמתחת ברור ומפורט יותר ממה שאני יכול לתאר, אבל כדאי לדעת שהאלבום הזה יתיישב בחייך כרגע בדרך מאוד מיוחדת.

בעשור האחרון לערך, יאמונ פוגארטי שינה בשקט את הז׳׳נר של זמר־יוצר כך שיתאים לחזון החד־משמעי שלו. "זמר־יוצר", הכינוי הכבד הזה, הוא הטוב ביותר שאוצר המילים המוסיקלי מציע כדי לקלוט את מה שעושה ב־י’מ אנ אנימאל נוו, האלבום החדש שלו, אך עדיין רחוק ממספיק. היצירות שלו נודדות בדרך אלגנטית בשבילים דמיוניים משל עצמן במקום להתיישר לצורות סטנדרטיות. האינסטרומנטציה כמעט שוות חלוקה בין מוזיקה מצלמת לביתית ל־פולק או רוקק. כמעט שאין זוהי פזמון כפי שהתרגלנו להכיר: עד שריג׳י מגיע לחזרה מלודית, הוא כבר עבר כל כך הרבה חומר נושאי עד שמילים חדשות נשמעות טבעית יותר מחזרה.

מתאים לא, המוזיקה המעשירה והספציפית הזו יכולה להיות קלה להלכָּת דרך עדשות של השוואות לאמנים מוכרים יותר. יש שינוי אקורדים בטון ביאטליס לא מעט זמן אחרי השורה על אמריקה ב־“אדואנטאס,” שמספר מעט על שליטת ההרמוניות של פוגארטי ופחות על איך השיר באמת נשמע. כששאלו אותו על נקודות המוצא שלו, הוא הזכיר כמה לא צפויות. יש את קינג קרימסונ, ובמיוחד את הקלאסי הפסיכו־פואטי שלהם "י טאלק טו תי וינד," שמשפיע על העיבודים של כלי נשיפה שמרחפים ומסתובבים על פני כמה שירים של י’מ אנ אנימאל נוו. (ג׳יפפ טוביאס מ־סונואטחירס ו־מודירנ נאטורי, שניגן את כלי הנשיפה, הוא אחד מצוות קטן של מוזיקאים אורחי שתרמו לאלבום ש־פוגארטי כמעט כולו ניגן עצמו: האחרים הם נורא פרידיי מתוך להקת אוסטינ לארגי ברוש קולליקטיונ, שמנגנת בס ב־“וילד ימאגינאטיונ”, ו־ריאנ ג׳יוילל, שיש לו מספיק פרויקטים פסיכוּיים אחרונים נהדרים לשם הזכרת שמות, על תופים.) רובירט ויאטט מצוטט למחויבותו להתייחס לקהלו ברצינות, מבלי להימנע מניואנס מוזיקלי או פוליטי. JJ קאלי השפיע על החסכנות בכלים, שנשארת עדינה ומכוונת גם כשהיא מתרחבת לכיוון עליות גדולות. המוזיקה אינה דומה במיוחד ל־קאלי מבחוץ, אך הכינור האסטרטגי הגדול מאוטטאה אולי היה מעריך משהו במשחק היד הנמרץ של פוגארטי, בין אם זו התנועת אצבעים של “קאמירא מאנ” ובין אם ההובלות התוקפניות של “והיח סטארס.”

לרשימת ההשוואות הזו הייתי מוסיף אולי גריזזלי ביאר, על השימוש המבריק שלהם בכלים שאינם רוק ועל יכולתם לאזן בין כתיבת שירים לעיצוב צליל בלי להזניח אף אחד מהם. פוגארטי מדגיש את מה שהוא רואה כקטנות השירים, שמרגישים כמו סיפורים שמוספרים בין שווים, מלאים בלקסיקון פרטי ובתגובות ידידותיות, במקום כרוזים המועברים מבמעוצב לקהל. “הרגשות אינן מתוכננות למלא אצטדיונים,” הוא אומר. “אני לא באמת יודע/ת אילו סוגי רגשות ממלאים אצטדיונים, וגם לא בטוח שאני רוצה את אלה בהכרח. כי אני מרגיש שעוברות רק דברים רעים באצטדיונים.” הוא עוצר לרגע. “חוץ אולי מהופעות ברוקי ספרינגסטיינ.” י’מ אנ אנימאל נוו עשוי להיראות מאיים בהתחלה, אך ייכנס לליבך מהר אם תניח לו. המבנים המורכבים והנרטיבים הצידיים שלו לא נושאים אפילו ריח של יהירות; יש בהם משהו קשה וכנה, אפילו כשאתה לא בטוח בדיוק על מה בדיוק האיש הזה שר.

קליפ השיר של יאמוננ פורגארטי, 'ג׳ונק מאיל':