וייאט פלורס: מנגן דרך 'ליפי ליססונס' - ביקורת אלבום

ויאטט פלוריס משדר מלב ליבה של המוזיקה הקאנטרית עם "שיעורי חיים" האישיים מאוד, ומגלה אוסף שירים שמראה את הדרך הקשה של החיים. המיני-אלבום, שיצא ב-17 בנובמבר 2023, הוא פלוריס בחוסר הגנה המרבי, מציג סיפור מלא-לב עם חוכמה אינטרוספקטיבית ואמנות מלודית שחושפת את האמת מאחורי המלודיה.

פותחים את הדברים הוא "Orange Bottles," שם פלוריס לא מרחם. הוא מציץ לתוך המעברים החשוכים של התמכרות ומאבקים נפשיים, ומביא מכה רגשית שפוגעת בבית בחוזקה. פלורס לא רק שר; הוא מעיד, עם מילים שנושאות את סימני החוויה: "בקבוקי תפוזים ריקים וגלולות לבנות מלוכלכות / פזורות על הרצפה של בתי מלון זולים / עובש בתחתית כוס הקפה שלי / בכל זאת עדיין צריך להתעורר."

קולו הגרוני מעלה תמונות ברורות של המאבק, של בוקרים שבהם השכמה היא הן ניצחון והן תבוסה. ואולם, בפסוק השלישי, ישנה תפנית, הרחבה של העדשה כדי לכלול את עיני השיפוט שהוא מרגיש עליו: "חדר מלא עיניים שמעולם לא ראיתי / מביטות כמו אייל בזרקורים / תגיד לי שאני כלום עם מבטים מלוכלכים / שפוט אותי על פי הכריכה, זרוק את הספר."

הפאתוס בשאילתו—"כי זה קשה מאוד לשמור את ראשי מעלה כשאני מרגיש כאילו אני בריחה / כן, מי אני מרמה? מי הפכתי להיות?"—מלכד את ההחלטה העייפה של מישהו הנלחם בשדים במלוא העין של קהל לא תמיד סימפתי.

שיר הנושא של ה-EP, "Life Lessons,", לוקח את השרביט עם קצבים מדהימים ופזמונים אנתמיים, ובעודו מחלק גרגירי חוכמה כמו חכם מנוסה: "אני לוקח שיעורי חיים... / לא, אני לא מטיף, אבל אין מורה טוב יותר / מחתיכה גדולה של פאי ענווה / בדרך לחיים למצוא מה שחסר לי." הפזמון נשמע מוכר וטרי.

ב"ווילדקאט", וויאט פלורס מרבה על חווייתו בתיכון כדמות מיתולוגית, ומנ�ד עם הספורטאים המפורסמים. המילים "בלילה הדשא היה בהיר / זו הייתה ליל שישי באורות" קובעות את הסצנה, בעוד "אבל כולם הכירו אותי כחתול הגדול ביותר בשדה" מדגישים את הבריונות שהוא סבל. הפזמון "כיוון שהייתי 6 רגל 5, רך מבחוץ" מדגיש את המסע הרגשי שלו. סיפורו של פלורס על קבלת עצמו, שנתפס ב"היי, הייתי הווילדקאט בעיר", הופך את השיר לזיכרונות אישיים על קבלת העצמי האמיתי.

"3/13" חושף את הנימות העצובות, שם גיטרות פלדה בוכות וסיפורים אנושיים מתפתחים. זהו סוג שיר שתמצא אותו מהדהד על גבי ג'וקבוקס אבקי בבר, עם שכבות של געגוע ונוסטלגיה שזורות דרך כל תו מלנכולי. מילותיו הקונפסיונליות מושכות אותנו לתוך הלילות הסוערים של גבר שנלכד בסופה של תהילה מקומית ותוספותיה: "רק, זה עברו שלושה ימים של ריצה / סגירת כל בר באוקלהומה / והבטחתי שאתקשר לפני ההופעה / אבל האמת היא שאני צמא מדי לדעת."

מאוחר יותר, וידוי גולמי כואב עם חרטה אמיתית: "תקווה שתוכל למצוא זאת בליבך לסלוח לי אחרי הכל / או, אני מצטער, היית השיחה האחרונה שלי."

"ויסט ופ טולסא" מעגן את ה-EP עם תחושה אמריקאית מעוגנת, מסיע אותנו ללב הארץ עם סיפורים עשירים כמו הקרקע, כופף לשורשים האוקלהומיים של פלורס.

ב-"הוליס,", פלורס חודר עמוק לפסיכה האישית, ויוצר שיר אינטימי ומעורר הרהורים, הבוחן את הריקנות והעמקים שעוצבו אותנו, וקולט את הנחמה והבדידות של חיפוש הנפש.

"Astronaut" מסיים את הסאגה עם גילוי לב מחשבתי, וחושף את האדם מאחורי המוזיקה. פלורס מביא את חולשותיו וחלומותיו עם הצהרה גולמית ותחושת גאווה שווה ערך למופלאה ולניתנת לזיהוי: "אני לא אסטרונאוט, הייתי הרבה דברים שאני לא / אחד מהדברים האלה היה להיות עשוי עבורך / הייתי מפוחד כל חיי, אוחז ואני לא יודע למה / הספינה הזו מלאה בדינמיט שצריכה להביא אותי לירח הארור."

הפזמון מתפוצץ עם גל של אתגר שהוא חשמלי וגולמי, ואילו מתחת לכל זה שוכבת הפגיעות האולטימטיבית בהודאה בהישג האנושי לחלומות שמימיים: "כן, אני מתפוצץ בלילה / מניף את ידי ואומר שלום לשמיים הכחולים / ניצוצות בוקעים מהאחור, משהו אומר לי להתפוצץ / אבל אין לי מה להפסיד / יוסטון, אולי יש לנו בעיה / כי אני כאן, אני לא נופל רק בשבילך / כי בקרוב, אהיה האיש על הירח / אם אוכל לנחות את ספינת הרקטה הזו שעשויה מחורים ודבק."

בזכות סיפורת מרתקת ויכולת טבעית ללכוד את מהות הרוח האנושית, "שיעורי חיים" הוא תוספת משמעותית לנוף המוזיקה הקאנטרית. הוא מרוויח ציון חזק של 8.5 מתוך 10, לא רק בזכות מצוינותו המוזיקלית אלא גם בזכות אותנטיותו ועומק המעורבות הרגשית שלו. מיני-אלבום זה הוא הצהרה נמרצת על בואו של ויאטט פלוריס לעולם המוזיקה הקאנטרית, והוא מציג את יכולתו לגעת בחוויה האנושית האוניברסלית.

"ליפי ליססונס" רשימת השירים:

1. בקבוקים כתומים
2. שיעורי חיים
3. ווילדקאט
4. 3/13
5. מערב טולסה
6. חורים
7. אסטרונאוט