הלסי שוברת את השתיקה שלה בנוגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני

במהלך האירועים האחרונים סביב הסכסוך הישראלי-פלסטיני, מעריצים המתינו בחימה האלסיימנקודת מבטה. היא ידועה בתמיכתה הגלויה בפלסטין, קולה היה משואה של תקווה והבנה עבור רבים המחפשים סולידריות והבנה בזמנים המורכבים האלה.

אולם, לאחר התמיכה הגלויה במהלך השנים האחרונות, השתררה שתיקה מוחלטת. תקופת השקט הזו, שהייתה מלאה בציפייה ושאלות, הופרה סוף סוף על ידי פוסט מרגש וחושפני באינסטגרם, שם האלסיי מתמודדת עם השתיקה שלה, וחולקת את הקשיים והפחדים האישיים שהשפיעו על החלטתה להישאר שקטה. היא כותבת:

"לאחרונה נשאלתי למה לא דיברתי על הסכסוך בישראל ופלסטין במשך זמן רב כל כך. במיוחד אחרי התמיכה הבוטה שלי בעם הפלסטיני במהלך השנים האחרונות, כמה אנשים הציעו שזה פחדנות, ולהיות כנה לגמרי, זה באמת כך.

אני, באמת, מודאגת ביותר מאוד בנוגע לניווט באחריותי כפעילה מקצועית כפי שהיא נוגעת לחיי היומיום שלי מחוץ לרשתות החברתיות: היותי אם לילד קטן וחברה בקהילה שלי, בנוסף לתרומתי לקול ולבמה הגדולה יותר. השיח הגלובלי הגיע לרמה של רגישות גבוהה, ואני מתקשה לנווט בזה הן במקוון והן באופן אופליין.

במהלך סיבוב ההופעות האחרון שלי, התרחשו אירועים אלימים ומאיימים רבים, שהובילו לכך שביתי נפרץ מספר פעמים, ודרשו את נוכחותם של צלפים בשמיים במהלך רוב ההופעות שלי באותו קיץ. לאחר שקרה הדבר, קיבלתי החלטה מודעת להגן על משפחתי מאנשים שמתכננים לבצע אלימות נגדי במחאה על דעותי.

אולם, זה לא מרגיש נכון לי שהחלטה שקיבלתי למען משפחתי מונעת ממני להביע תמיכה במשפחות הסובלות מאלימות גרועה יותר. משפחות שנתונות בין ידי ממשלות צבאיות וארגוני טרור, והתפוצה של שני הצדדים שמנסים לעבור את כל יום.

אין לי הצהרה משמעותית או תירוץ שיכול להצדיק את שבועות השתיקה שלי הפעם. ואני שונאת בעומק את התרבות של הטיית אחריות כדי לשמור על המראה הטוב בפני הקהל הדורש הערות. לכן, במקום זאת, אני באה לכאן כדי לקרוא לזה בשמו, להודות בחרטה שלי ולאשר מחדש את עמדתי בנוגע לשחרור העם הפלסטיני.

אני עושה סדרה של תרומות משמעותיות לארגוני סיוע ותמיכה.

הפוליטיקה שלי היא פשוטה ונותרה ללא שינוי. אני מגנה כל גוף מאורגן של כוח המבצע פעולות אלימות נגד אזרחים חפים מפשע. עלייתה של אנטישמיות ואיסלאמופוביה היא בלתי ניתנת לערעור. אני עומדת נגד דיבורי שנאה בכל צורותיהם. אני עומדת למען חופש והזכות לחיות בבטחה."

הסיפור של הלסי הוא זיכרון לכוחו של קול, אפילו כשהוא מתלכלך, להאיר ולהשפיע על הדיון סביב נושאים גלובליים דחופים.