6.9 - ביקורת אלבום של דרייק: פור אלל תי דוגס

"For All the Dogs" של דרייק אינו רק אלבום; זהו רגע בזמן, תופס אמן על סף אבן דרך משמעותית בחיים ובקריירה. כאשר הוא מתקרב ל-40, הימורים גבוהים יותר, הן עבור האדם והן עבור המותג שהוא דרייק. האלבום נפתח עם "Virginia Beach," רצועה שמשמשת כמיקרוקוסמוס של דראקי'משבר קיומי נוכחי. הוא מראפס על הקסם והמלכודים של התהילה, אבל המשמעות העמוקה ברורה: האם אורח חיים זה בר-קיימא כאשר הוא מתקרב לגיל הביניים?

הופעות האורח באלבום, במיוחד הבית המרוכז של ג׳. קולי ב-"מיררור ימאגי," משמשות כשיא וכסיפור אזהרה. הן מציעות מבט על מה שדרייק יכול להפוך - מבוגר מדינאי של היפ-הופ שעדיין יכול להחזיק מעמדו בין הדור הצעיר. אבל הן גם מדגישות את חוסר המוקד של האלבום, מעלות שאלות לגבי האם דרייק משתמש בשיתופי הפעולה האלה כדי להסיט את הדברים מאי-ודאויותיו.

מבחינה מוזיקלית, האלבום הוא שקיות מעורבות, סמל לאמן במצב של שינוי. "פירסט פירסונ שווטיר" הוא שיא, הצהרה נמרצת של שאיפותיו של דרייק. אבל אז יש רצועות כמו "ריח באבי דאדדי" שנראות כמו חזרה על נושאים שדרייק חקר עד בלי די. אורך האלבום - 23 רצועות - רק מחריף את התחושה של אי-עקביות. זה כאילו דרייק עצמו לא בטוח מה הוא רוצה לומר, אז הוא אומר הכל, לטוב ולרע.

עם זאת, למרות חסרונותיו, "פור אלל תי דוגס" יש רגעים שמרמזים על דרייק בוגר יותר. "מידניגהט קרויסי" הוא רצועה כזו, בלדה מרתקת שמרמזת על נכונות לחקור שטחים רגשיים ומוזיקליים חדשים.

מבחינה לירית, האלבום הוא השתקפות של מצב הרוח הנוכחי של דרייק - סותר, מסובך, ולפעמים, חסר טון. שורות כמו "היא אמרה שהיא טבעונית, היא אוכלת עז" מתוך "דאיליגהט" נראות כאילו דרייק משחק בטוח, סומך על נוסחאות מוכחות. אחרות, כמו "והיפפיד אנד חאיניד יוו ליקי אמיריקאנ סלאויס" מתוך "סלימי יוו ווט," ספגו ביקורת על חוסר רגישות, מרמזות על מחסור במודעות עצמית שמדאיגה עבור אמן בשלב זה בקריירה שלו.

אלבום זה עלול להיות האלבום האחרון של דרייק לפני שהוא מגיע לגיל 40. ומה שהפרק הבא ייראה כמו זה, זהו משהו שרק אלוהים יודע. האם זה יהיה דרייק שהתפתח, הן כאמן והן כגבר, מקבל את המורכבויות והאחריות שבאות עם הגיל? או שזה יהיה דרייק שנתקע בזמן, אוחז בנושאים ובצלילים שהפכו אותו לכוכב אבל עלולים להפוך אותו ללא רלוונטי?