אלבום הבכורה המלא של סקוט סי. פארק, Crossing the Line, הוא גוף עבודה רך, אישי ביותר, ש
נוחת בבטחה ובאותנטיות שאין לה עוררין.

סקוט אפשר לזה להתפתח אורגנית, וליצור אלבום רוק אינדי אקלקטי,
שאינו נשלט על ידי ציפיות סוגה. יש חום ונוחות כאן - חשבו על Wilco's Yankee
Hotel Foxtrot ועל פבבמנט בשלביו המוקדמים, אבל עם רגישות מלודית שגורמת להפתעה.
כל רצועה נרגשת, נוגנת עם הסינרגיה של להקה חדשה, ולא כמו מכונת סטודיו מגולחת.

ואף על פי שסקוט מציין השפעות של John Frusciante לקורטני בארנט,
האלבום נראה כאילו הוא שייך לו, ונשען בעצמאותו על סיפורים אישיים ועל רצונו לעקוב אחר
אינסטינקטים מוזיקליים, ולא אחר זמנים.
שם האלבום Crossing the Line נושא תריסר שכבות, וכל אחת מהן נחקרת באומנותיות.

החצי הראשון של האלבום עוסק בסגנון יומיומי של חיי האדם והחוויה,
וחוצה את הקו מנעורים לבגרות,
והחצי השני עוסק בתהליך של תפנית מאמונה לספקנות.
זה ספרותי, אבל לא פולשני,

השקפותיו של סקוט הן ספציפיות,
ולא פולשניות,

והוא נושא על תקופת ילדותו,
ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,

ועל תקופת הבגרות,
ועל תקופת הבגרות,