מהגדות החופים של חוף החוף הצפוני של קליפורניה, הגיטריסט/זמר-יוצר פייט דאלמולן מציג את TIME STANDS STILL, אלבום הסולו המפוקפק שלו, שיוצא לאור ב-17 בינואר 2025. זה כולל שמונה רצועות אקלקטיות, ואלה נושאות חותם של רוק פסיכדלי, ג'אז-בלוז, ואמריקאנה-אינדי. הבס, התופים, והקלידים השונים, נעים ומתנדנדים בסביבה המקורית שלהם, ופייט דאלמולן, עם גיטרתו המצוינת וקולו המסתורי, יוצרים כלי רכב צפוף ועוצמתי של שמחה ועדינות.

בעל ניסיון של שני עשורים כמהנדס סטודיו וגיטריסט סטודיו, דאלמולן הופיע בסיבוב הופעות לאומי במאות ה-2000 עם נוקלאוס, ולאחר מכן הופיע עם מספר להקות בקליפורניה הצפונית. היום הוא עובד בעצמאות במספר תפקידים על פרויקט הפסיוניסטי שלו. עם עזרתו של מאט אנגל בקלידים, תומאס פיצמאוריס בתופים, ואייאן טיילור בבס, TIME STANDS STILL הוקלט במספר סשן ב-2023 באודיסיאה סטודיוס, חווה רפאים שנמצאת על פראירי שמצפה אל האוקיינוס השקט. שם, פייט דאלמולן היה יכול להתמקד ביצירתיות ובניהול הלהקה, ולאחר שהקלטת הבסיס הושלמה, הוא הוסיף גיטרה וקולות נוספים באולפן האישי שלו, Universal Balance Studios, בארקאטה, CA, במהלך 2024.

לאחר שעבר תקופה של שינויים אישיים גדולים, ובעקבות הפרעה של המגפה, וכשהוא נמצא בתקופת הקיץ, פייט דאלמולן יצא לחופשה במאווי, בקיץ 2023. המסע הזה היה חשוב לו, והוא השפיע על רוב המוזיקה שנשמעת ב-TIME STANDS STILL. אלבום זה הוא קבוצה מכוונת, המגלה פואטה שבורה, המחפשת השראה בקשיי החיים, ומגלה ידע עצמי בסביבות הקדושות של האיים ההוואי. פייט דאלמולן היה נמצא בלהאינה, כשהרוחות הצחיחות היו נושבות, והאש המפורסמת של הסערה הצחיחה נכנסה לעיר, והוא נמלט רגלית, עם גיטרה על גבו, ולבסוף התחבר לתחנת האוויר.

פייט דאלמולן העביר 15 שנים בהופעות עם להקות אחרות, ובעודו חייב להיות רקעי, היה זה תקופה יבשה מאוד מבחינת יצירת מוזיקה. כשהוא נשבע לחזור ליצירה, ועם רבד של חומר חדש, הוא צרף את צוות הלהקה האישי שלו, וכל הדברים נפלו למקומם.

"אני אוהב את הלהקה שלי על כישרונם, על סגנונם, ועל אישיותם הקלה," אומר פייט. "ככל שאני זקן יותר, אני משווה יותר חשיבות לאנשים שאני יכול להסתמך עליהם, ולשיר עם הם, ובצדקם, הם מאמינים במשאלי המוזיקלי שלי."

TIME STANDS STILL נכתב, הופק, הושמע, והומסטר כולו על ידי פייט דאלמולן. בפתיחה הסולו הזו, פייט דאלמולן מספר על חשבונותיו האבסטרקטיביים, ומאייר את ההתבוננויות שלו על אהבה, אבדן, אבות, מוות, ותחילת חדשה. הכתיבה הטובה של השירים, המוצגת באופן פשוט, נשפכת על רצועות גריטיות, ומצפה את הטקסטורות הארציות, והטונים הגיטראליים, ומציפה את האוזניים בשירי נעימה, שמעשים את העיניים להתלבן, ומעוררות כבדות בחזה. המוזיקה, שנוצרה בעקבות שינויים סייסמיים, חוצה שטח רחב של רגשות וצורות סאונד: חלומות פלוידיאניים, אימרוביזציות פרוג-סצנטריות, רוק-סורף, ומגע עם נקודות רבות ביניהן.

השיר "Being" משמש כמרכז הלירי. פייט כתב את הקורוס הראשון בחצר הבריכה שלו, כשהוא צופה בקרבת הסערה של מאווי, ואת הקורוס השני בטיסה החזרה. "הקודה היפה של הגיטרה היא דבר שפרצו ממני בבוקר הסערה, לפני שאנחנו ידענו מה עומד לקרות. והקולות הגליים הם תקליטי פרקטיקה שלי, ולא קולות סטוק. זה נראה לי פואטי שהם נחקקו בצורה נצחית באלבום שכזה, שכזה חשוב לי."