‘Letters To A Friend, From Interstate’, האלבום הראשון הטעון רגשית של ההרכב Naarm/מלבורן Gypsy Road, יוצא ביום שישי, 24 במאי. הפרויקט הכבד הזה, בסגנון Midwest-emo, פוסט-פאנק, עוסק בנושאים שמוכרים לרוב הנוער המלנכולי של מלבורן, כולל צפייה ב-TikToks, פרידות, עישון חשיש, ושתיית בירה.

Gypsy Road מציגה את כישרונה הרגשי ה�וצא דופן ויכולות השירה, לצד כישרונה הברור לכתיבת שירים אישיים, היא החלה לכתוב את אלבום הבכורה שלה אחרי הפסקה קצרה ב-2021, והקליטה באזור Dandenong ranges ב-Studio DELOS עם Beau Mckee.

מציע מסע סוני בן 8 רצועות המדגיש את הקשיים הרגשיים שהלהקה עוברת במהלך כל הפרויקט, 'James Boag Draught' סימן את תחילת ההוצאה לאור של האלבומים בסוף השנה הקודמת, ואחריו ‘The 7 Stages Of Grief’ עם יציאתו בפברואר, ולאחרונה הוציאו את שיר הנושא של האלבום ‘Letters To A Friend, From Interstate’.

פתיחת האלבום היא הרצועה ‘Sky High’, רצועה עליזה, מהירה, על אף תוכנה הלירי הקורע לב, המספר את סיפורו של חבר שעובר למדינה אחרת, ובדידות. הבהלה של גיטרות מעוותות המנגנות למעלה ולמטה בלוח הפרטים, קולות רגשניים ודינאמיים, ותופים כמו מכה בפנים, פוגעים כמעט כמו המילים הרווחות והרגשניות, וקובעים את הסצנה לשאר האלבום.

לאחר מכן, הפתיחה של הסינגל המוביל '7 השלבים של יגון' ממלאת את המאזין במתח, עם נגינת גיטרה מלאת תקווה, המלווה בגלי שירה רועשת. שיר זה מביא גלי רגש ותחינה נואשת, המתאבלת על פרידה אינטנסיבית.

מתחיל עם פתיחה הבונה במהירות, לוקח את המאזין מ-0 ל-100 ב-40 שניות קלימטיות, הפזמון הראשון של ‘What I Know’ מלווה במעשנות קנאביס.

"זה עוסק בחוסר יכולת לבטוח באנשים בחיי... ועישון קנאביס," כפי שמתאר סולן הלהקה אלכס צ'נטופנטי.

Gypsy Road מציגים את טבעם האמיתי והגולמי, והם מראים שאין דבר שאינו על השולחן כאשר מדובר באותנטיות כלפי קהלם. הרצועה נמשכת עם גיטרה אקוסטית רכה, ושוב בנייה מהירה לשיא כלי, מלא בשכבות גיטרה ענקיות וקולות מונפשים, ומבטאים בשקיפות את רגשותיהם למאזינים.

שיר הנושא ‘Letters To A Friend, From Interstate’ מרסק את האוזניים עם גיטרה מרשימה אך רגועה, מכה חזקה מהתופים, וצעקות קורעות לב של Alex, כולם יחד, מזכירים קרבה לשבר. הרצועה הרגשית משקפת את הרצון לראות את האקס, אבל יודעת שהמרחק הוא הדרך הנכונה להירפא ולגדול.

‘James Boags Draught’ מגיעה אחר כך, ומתארת בבירור מה מציע השיר עם הכותרת המוכרת מדי. נהוגה על ידי תופים מנפצים וגיטרות מנוגנות בתשוקה, ‘James Boags Draught’ מביאה הערה נושאת תקווה יותר לאלבום, ומסתיימת בצחוקים של חברי הלהקה.

נורה עם פידבק ישיר מההתחלה, ‘Honestly, This Gave Me PTSD’ באה בצעקות עם הקולות הכבדים ביותר. צעקותיו המרובדות, הגרוניות, של Alex, גיטרה מעוותת, תופים פוגעים, ומילים המתארות זעם ומחשבות על בריחה, כולם משלבים יחדיו כדי ליצור קיר של רגשות כבדים.

הדבר הזה מלווה בקרוב עם צעקות רגשניות וגרוניות של Alex, מעל גיטרה אקוסטית טאפית, ומנגד, בדרך שרק מעצימה את הדחיפות בקולו הרגשי באופן יוצא דופן ב-‘L'antipasto è buono, la pizza ancora di più!’. המשך הקטע האופטימי של האלבום, שיר זה מקווה לתחילות חדשות ועתיד מבטיח.

סגירת הרכבת ההרים של רגשות אינטנסיביים היא ‘Catch22’ שמסיים בצורה מתאימה סיפור של דיכאון וקשיים במערכות יחסים. ריף גיטרה איטי יותר, מסיים, מנגן לאורך כל השיר, ומשמש כשיר סיום שתראו בסוף סרט מתבגרים, ומסכם בצורה מושלמת את העליות והירידות של האלבום. ה-‘woahs’ בסוף השיר מהדהדים כאשר הפריטות החדות של הגיטרה החשמלית צורמות, וסוגרות את היצירה המושלמת בת 8 שירים ‘Letters To A Friend, From Interstate’.

פרויקט זה סומן בוודאות את לב המאזינים עם השיאים הרגשיים המלאים והרגעים הרגועים, מעביר את הרגשות הגולמיים דרך שכבות רמות וחזקות. הכתיבה החזקה והכלים המופקים במיומנות גוררים את המאזין דרך רכבת הרים של מאבקיהם של Gypsy Road, ועושים השפעה ענקית עבור הלהקה.

תירו ל-Gypsy Road לקחת אתכם למסע רגשי של צפייה ב-TikToks, אבלות על פרידות, עישון חשיש, ושתיית בירה, כאשר ‘Letters To A Friend, From Interstate’ יוצא ביום שישי, 24 במאי.