הרולינגסטונס

הרולינגסטונס, שהוקמו בלונדון ב-1962, חקרו חותם על העולם המוזיקלי. הרכב המקורי כלל את מיק ג'אגר על קולות, קית' ריצ'רדס על גיטרה, בריאן ג'ונס כמוזיקאי משתנה, ביל וימן על גיטרה בס, צ'ארלי ווטס על תופים, ואייאן סטיוארט על פסנתר. הרכב זה היה תחתום על שינויים במהלך השנים, אך הצמד המרכזי של ג'אגר וריצ'רדס נשאר קבוע, והנהיג את הלהקה דרך יותר מ-5 עשורים של התפתחות מוזיקלית.

בשנות התחלתן, הסטונס היו חלק מההפלגה הבריטית, גל של להקות בריטיות ששלטו בזירת המוזיקה האמריקאית ב-1964. בתחילה, הם שרו גרסאות כיסוי, אך עד מהרה עברו לחומר מקורי. אלבומם "Aftermath" מ-1966 היה אלבומם המקורי הראשון, והוא נחשב לאחד העבודות החשובות המוקדמות שלהם. שירים כמו "(I Can't Get No) Satisfaction", "Get Off of My Cloud", ו-"Paint It Black" הפכו להיטים מס' 1 בינלאומיים, והציבו את הלהקה כאלה של רגעי רוק.

עד סוף שנות ה-60, הלהקה חזרה לצליל הרוק הבלוזי שלה. אלבומים כמו "Beggars Banquet" ו-"Let It Bleed" כללו שירים שהפכו לאנתמות של התקופה, כמו "Sympathy for the Devil", "Street Fighting Man", "You Can't Always Get What You Want", ו-"Gimme Shelter".

שנות ה-70 הראשונות ראו את יציאת אלבומים איקוניים כמו "Sticky Fingers" ו-"Exile on Main Street". "Sticky Fingers" היה יוצא דופן בגלל תנופתו וטון השליטה שלו, מהריף הזולל הזעפי של "Brown Sugar" ועד הסיום המפואר "Moonlight Mile". "Exile on Main Street" הציג תחושה של רעב ופרימאליות, עם שירים כמו "Shine a Light" ו-"Torn and Frayed" שהציגו את חוש הפסיכולוגיה המוזיקלית של הלהקה.

השנים המאוחרות של ה-70 וה-80 היו תקופה של ניסיון וניסיון של הסטונס. אלבומים כמו "Some Girls" ו-"Tattoo You" ראו אותם ניסיון וניסיון בדיסקו ובפאנק, והם השתלבו בזרמי המוזיקה של הזמן. "Some Girls" חסם את ירידת הקריירה של הסטונס ב-70, וכלל השפעות דיסקו ב-"Miss You" ואלמנטים פאנקיים ב-"Shattered" ו-"Respectable".

אלבומיהם המאוחרים של הלהקה, כמו "A Bigger Bang" ב-2005, זכו לביקורות על חוסר ההשראה שלהם. אך עדיין הם יכלו לתפוס את רוח הרוח הלהקה, עם ג'אגר בצורה של צבעוניות על שירים כמו "Rough Justice". אלבומם "Blue & Lonesome" מ-2016 היה חזרה לבלוז שהשפיע עליהם, וזכה לגראמי לאלבום הבלוז המסורתי הטוב ביותר ב-2018.

ב-2023, הרולינגסטונס הוציאו את אלבומם ה-26, "Hackney Diamonds". "Hackney Diamonds." אלבום זה הוא החומר המקורי הראשון שלהם מאז "A Bigger Bang" ב-2005. הוא כולל קולאבורציה קודמת שלהם עם ליידי גאגא וסטיבי וונדר בשם "Sweet Sounds of Heaven,", ושירים כמו "Bite My Head Off,", שכולל גיטרה בס של , ו-"Get Close" ו-"Live By the Sword", שניהם כוללים פסנתר של אלטון ג'ון. האלבום זכה לביקורות חיוביות, ותואר כאחד האלבומים הסטונסיים הקלאסיים ביותר ב-4 עשורים. המבקרים הצביעו על כך שהלהקה לא נשמעה כזאת מאז יותר מ-50 שנה. Paul McCartneyהדיסקוגרפיה הרחבה של הרולינגסטונס כוללת 31 אלבומי סטודיו, 13 אלבומי הופעה, 28 אלבומי אוסף, 3 EP, 122 סינגלים, 31 קבוצות, 51 אלבומי וידאו, 2 קבוצות וידאו, ו-77 וידאו קליפים. המוזיקה שלהם כוללת יותר מ-7 עשורים, וזהו תאריך שכמעט אף להקה אחרת לא יכלה להגיע. הם גם זכו להערכות רבות במהלך הקריירה שלהם, כולל גראמי לאלבום הבלוז המסורתי הטוב ביותר עבור "Blue & Lonesome" ב-2018 ולאלבום ההיסטורי הטוב ביותר עבור "Charlie Is My Darling - Ireland 1965" ב-2014. הם גם זכו לפרס גראמי להשגיחות על כל חייהם ב-1987.

בסיכום, הרולינגסטונס אינם רק להקה, אלא תאגיד בעולם המוזיקה. דרכם מלהקת ההפלגה הבריטית ללגנדות הרוק הייתה חותם על חדשנות מוזיקלית, הצלחה מסחרית, והשפעה תרבותית. דיסקוגרפיה הרחבה שלהם, הערכות רבות, ויכולתם למלא אצטדיונים גדולים יותר מ-50 שנה לאחר הקמתם, הוכיחו את ירושתם הממשיכה.

"hackney diamonds" "hackney diamonds""hackney diamonds"